7 אוקטובר 2010
יהודית ציונית ודמוקרטית
הנה נפל דבר (חיובי) לבסוף במקומותינו. ראש הממשלה מר בנימין נתניהו אכן מתכוון למלא את התחיבויותיו הקואלציוניות והמפלגתיות ולהגיש הצעת תיקון לחוק האזרחות המחייב כל אזרח חדש המבקש להצטרף כאזרח מן המנין למדינת ישראל, להשבע אמונים בנוסף גם למדינת העם היהודי הדמוקרטית.
מיד החלה מקהלת המקוננות לחצרץ הסתיגויותיה כאשר מונחים כגון "פשיזם", ו"גיזענות" נורים בצרורות וביד נדיבה.
"קול הרעם מפלשתין" (זה עיתון "הארץ", למי שלא שהה בישראל לאחרונה), מרח כהרגלו מאמר חנופה מעוררת קבס, המתלקקת לחברי הכנסת הערבים בנושא התנגדותם לתיקון המוצע בחוק האזרחות.
כמובן שהעיתון לא טרח לראיין את אביגדור ליברמן בנושא (טפו-טפו לטעמם), שהרי אצים רצים הם לנסות לשטוף את מוח הישראלים כנגד החוק לפני שיהיה מאוחר מדי (מאוחר למה?). ריח החנופה לבעלי העיתון הגרמנים ולבג"צ העתידי כבר עולה באפנו.
עיתון "ידיעות אחרונות" האורב מעבר לפינה לבנימין נתניהו באורח קבע על מנת להכשילו טרח להביא ראיונות עומק עם "משפטנים" בעלי דעות מוטות פוליטית מובהקות נגד התיקון לחוק (כמובן).
באתר "וואלה" (זה סרח העודף של "קול הרעם מפלשתין") התאמצו להראות כי ההתנגדות לחוק הינה "אדירה" והנה כבר נאלצים נתניהו וליברמן להגן על התיקון החדש. אכן עיתונאות מאחזת עינים במרעה.
בעיתון "מעריב" טרחו "העיתונאים" בנדר ובנגל לאחז עיני הציבור בהשתמשם במונחים "סערה" ו- "המערכת הפוליטית גועשת" כאשר כל שגעשו היו הנילעגים בנדר ובנגל עצמם וכמובן פתחו במה ל"פלסתיני בן האומה הערבית": א-סאנע ולעוזרו הנאמן חיים אורון "הנ-מרץ" בכל האמור בתמיכה בשוטמי ישראל אלו.
ספירת מלאי המתנגדים לתיקון החדש בחוק האזרחות מגלה תמונה עגומה ונלעגת אך צפויה מראש באשר לכוחות האופל המתנגדים לקיום מדינת ישראל כגון, המגזר הערבי כולו, בהתאם להקש הנובע מהתבטאויותיהם של מנהיגיו. כל מגזר השמאל הקיצוני המשיחי, הוא מר"צ ועוזריהם. עיתונאים שוטמי ישראל ונתניהו (כמובן ואיך לא). שרים במפלגת העבודה, פלוני בוז'י אשר הינו נואש להעלות עצמו מהבור הפוליטי בו הינו נימצא ואחד ברוורמן אשר מהדס נואשות לקבל את קולות הערבים בבחירות הבאות באשר בלעדיהם לא יקבל מקום ריאלי ברשימת העבודה ולכן מלחך את גבם התחתון. גם אלמנטים שכניראה הינם תומכי זכות השיבה ומדינת כל אזרחיה ממפלגת קדימה כגון זאב בילסקי הישמיעו מתהום הנשיה הפוליטית ציוצי ופעיות נגד.
ואיך נישכח את "המשפטנים" קרמניצר ושטרן ומשובטיהם, כגון בוגרי התוכנית לאינדוקטרינציה שמאלנית קיצונית של משפטנים מטעם "הקרן לישראל חדשה" (כמובן), אשר עצותיהם המשפטיות לעולם, אבל לעולם ספוגות בריח פיגולים של הטיותיהם הפוליטיות, כדי כך נילעגים ועלובים הם. והרי לנו כל הערב רב הזה כל כולו, המונה גם את פלישתיני-ישראל מהווה יחדיו כ- 25% מכלל תושבי המדינה. לא כמות שיש להתיחס כלל אליה.
ולעומתם, בחינה מדוקדקת של תגובות ותגובוני הציבור לנושאי חוק האזרחות מחממת את הלב. הציבור היהודי-ישראלי הביע דעתו ותמיכתו בכל העיתונים המרכזים בישראל כ"מעריב", "ידיעות אחרונות", "הארץ" ואחרים, באורח גורף ונלהב בחוק החדש ובצדק (התרשמות שאינה מדעית מראה תמיכה של כ- 85% ויותר בחוק). ניראה כי משחקי הפוליטיקאים שוטמי ישראל היהודית הציונית והדמוקרטית, והתנהלות מנהיגי המגזר הערבי המאוחד רובו ככולו בהתנגדות למדינה יהודית בארץ ישראל, הביאו את היהודים בתוכנו לנקודת רתיחה בחודשים שחלפו ובצדק רב
נתניהו היכה מספר מטרות במחי אחד. הוא ריצה את ליברמן ומפלגתו לנוכח האתגרים שאפשר ועומדים בפני המדיניות הישראלית ולנוכח התחיבותו הקואליציונית למפלגת "ישראל ביתנו"..
הוא ריצה גורמים במפלגתו פנימה אשר החלו מתלחשים מאחורי גבו והחלו תמהים באשר לדבקותו במצע ועקרונות מפלגת "הליכוד" כפי שהתחיב אך לפני כשנתים.
הוא שיגר רמז "דק כ-פיל" לעבר הרשות הפלשתינית וממשל אובמה באשר לכוונותיו לעמוד על זכויות מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי, ללא רתיעה ובנחרצות, על כל המשתמע מכך לאופן ניהול המשא ומתן.
אך בפרט הוא סינדל באורח אנוש את מפלגות "קדימה" ו"העבודה" כהכנה לבחירות הבאות בעוד כשנתים. שהרי כשנגיע אז לתקופת הבחירות, ניתן יהיה להעלות על נס את בגידתן של מפלגות קדימה והעבודה (והשמאל הרדיקלי בכללו), בעם ישראל וזכויותיו כלאום יהודי. כל ציוץ פרסומת ותשדיר בחירות מטעמן המנסה לשכנע את הציבור להרים קולו למפלגות אלו מפאת שהינן "דורשות את טובתה של מדינת ישראל", תהדף באצבע צרדה בכך שיוצגו בידי גוש המרכז-ימין ובצדק (ההוכחות לכך הינן הרי ממש בימים אלו לנגד עינינו), כמפלגות המתפלשות באבק נעלי המגזר הערבי ולשם כך מוכנות, בעבור אתנן אלקטורלי, לחסל את מדינת ישראל כמדינת העם היהודי (בנוסך מכונה גם "מדינת כל אזרחיה").
אכן נתניהו וליברמן, "השוטר הטוב והשוטר הרע" (למי שעד עתה לא עמד על כך), היפליאו הפעם להציג את מתחריהם כעוללים זבי חוטם אשר אינם ראויים לשחק במגרשם של הגדולים.
ולמהות. מעטות המדינות בעולם הדמוקרטי המערבי אשר אינם דורשות במפורש הצהרת נאמנות למדינת הלאום תיהיה זו אשר תהיה (הנישבעים עושים זאת על ספר התנ"ך, הקוראן או הברית החדשה איש איש ואמונתו).
נוסך הצהרת הנאמנות משתנה ממדינה למדינה, זו אינה הצהרה אחידה והינה תואמת את אמונתה וערכיה של כל מדינה בניפרד. לא אובחנה כל בעיה, התנגדות, תרעומת, השגות אחרות וכדומה, בידי מאות המליונים אשר נישבעו נאמנות למדינתם החדשה ברחבי העולם המערבי משך העשורים שחלפו, למעט (כמובן) אצלנו כעת. שהרי כבר נאמר, אופס-איך שכחנו, "אור לגויים" הלא כן?
במדינת ישראל בה אינה קיימת הצהרת הנאמנות למדינת הלאום היהודי עד כה, יכול לכאורה אזרח לעסוק בחתירה לחיסול צוויון מדינתו ועקרונותיה הבסיסים ולא להענש על כך בשלילת אזרחותו באשר אינו מפר כל התחיבות חוזית בינו לבין המדינה. הצהרת הנאמנות תהווה את אותה התחיבות חוזית בין האזרח למדינתו והפרתה תתיר את ענישתו גם מעבר לחוקים הנוהגים כיום באשר לבגידה בביתו-מדינתו.
הנאמר לעיל מסביר במשתמע ובדיוק נימרץ מדוע מתנגדים לחוק אלו שמתנגדים וניתן להכליל בקרוב כי אלו אשר בליבם נטיות אנטי יהודיות וציוניות בנוסך "מדינת כל אזרחיה" ברמות אלו ואחרות אם להלכה ואם כבר במעשה, רואים עצמם ניפגעים פוטנציאלים עקב החוק החדש ועיקרם הוא "הפלסתינים בני האומה הערבית" (כך הם מגדירים עצמם), הדרים במדינת ישראל ועוזריהם מהשמאל הקיצוני האנרכיסטי.
גם אם אפשר והיו כרוכים בהצעת החוק החדש שיקולים קואליציונים ופוליטים הרי שאלו אינם סותרים את מהות השינוי המוצע בחוק האזרחות. שינוי זה היה נחוץ ונידרש מאז זמן רב ובפרט נחוץ כעת, בעת שישראל מבקשת מאומות העולם לאשש הצהרות בדבר היותה מדינת הלאום של העם היהודי.
יש להעיר כאן כי במדה והפלסתינים, "בני האומה הערבית הגדולה" תושבי ישראל והערבים מחוצה לה היו מתנהלים באורח שונה, שוחר שלום אמת, הרי יש להניח כי לא היה התיקון לחוק נידרש כלל וכלל.
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
